פסק-דין בתיק עפ"ג 19682-09-11

המשיב הורשע על פי הודאתו בשתי עבירות של סחר בסם מסוכן בצוותא עם אחר ובעבירה אחת של אחזקת סם לצריכה עצמית, עבירות שפורטו בכתב אישום האוחז בשלושה אישומים כשמדובר בשתי מכירות של סם מסוג קנבוס לסוכן משטרתי סמוי.

בית משפט קמא גזר בסופו של יום על המשיב 12 חודשים מאסר בפועל בניכוי כל ימי מעצרו בתיק, מיום 25.10.10. כמו כן, הפעיל בית משפט קמא עונש מאסר על תנאי בן 8 חודשים כשהורה מתוך תקופה זו כי שני חודשים ירוצו במצטבר כך שסך הכל הורה כי המשיב ירצה 14 חודשים מאסר בפועל מיום מעצרו.

בנוסף, גזר בית משפט קמא 8 חודשים ושלושה חודשים מאסר על תנאי בתנאים שפורטו בגזר הדין.

במסגרת גזר הדין פירט בית משפט בהרחבה את העובדות בהן הודה המשיב, את נסיבותיו האישיות, היותו בן 27 אשר ריצה מס' עונשי מאסר בכליאה לתקופה לא קצרה לרבות בגין עבירות של סחר בסמים ואחזקת סמים. עוד צויין כי ביום 2.11.10, בתקופת מעצרו בתיק נשוא הערעור, נידון ל-5 חודשים מאסר בפועל בגין הרשעתו בשתי עבירות של אחזקת סכין.

בית משפט קמא נעתר לבקשות באת כח המשיב וקיבל מס' תסקירים בעניינו של המשיב על מנת לבחון אפשרות שילובו במסגרת גמילה מסמים. בסופו של יום, ולאחר שעבר המשיב מס' תהליכי קליטה, לא היתה המלצה של שירות המבחן לאפשר לו להשתלב בהליך של גמילה, בין היתר לאור היותו חולה במחלת אפילפסיה וכן לאור התרשמות השירות כי המשיב מביע רצון מילולי בלבד לגמילה וכי יתקשה להתמודד עם מסגרת טיפולית מלחיצה.

בהמשך גזר הדין מפרט בית משפט הנכבד את עמדת המאשימה לעונש, למאסר מאחורי סורג ובריח לתקופה ממושכת, מאסר על תנאי קנס ופסילה וכן את עמדת ב"כ המשיב אשר התרכזה בנסיבותיו האישיות, הציגה פסקי דין ובהם רף ענישה מקובל ולאורם עתרה לגזור עליו 10 חודשים מאסר בפועל החופפים את תקופת מעצרו נכון למועד הטיעונים לעונש.

בסופו של יום בית משפט קמא, ציין כי שקל את טיעוני הצדדים, את נסיבות העבירות ונסיבותיו האישיות של המשיב לרבות עברו הפלילי המכביד, ההודאה והחיסכון בזמן השיפוטי וגזר עליו את העונשים שצוינו לעיל.

ערעור המדינה שלפנינו נסב על קולת העונש ונטען כי בית משפט קמא שגה כאשר לא נתן את המשקל הראוי והמתבקש לחומרת וכמות העבירות בהן הורשע המשיב. לא ניתן משקל ראוי לעברו הפלילי הכולל 9 הרשעות קודמות לרבות בעבירות סמים בגינן ריצה עונשי מאסר בכליאה.

בית משפט קמא לא נתן משקל ראוי להעדר המלצה של שירות המבחן בנימוקי ההימנעות מהמלצה.

בנוסף נטען, כי החלטתו של בית משפט קמא לחפוף 6 חודשים מתוך 8 חודשי המאסר על תנאי, הינה מנוגדת להוראת סעיף 58 לחוק העונשין מבלי שניתן נימוק לכך.

החלטת בית שמפט קמא לנכות את כל תקופת מעצרו של המשיב בתיק דנן לרבות 5 חודשים בהם היה אסיר בגין עבירות של אחזקת סכין, הינה מוטעית ויש בה כדי לאיין את גזירת הדין בתיק האחר ומשום פגיעה באפקטיביות הענישה, כך שבפועל העונש שמרצה המשיב בגין העבירות בהן הורשע, הינו בן חודש אחד בלבד.

לפיכך עותרת המערערת להחמיר בעונשו של המשיב בדרך של הפעלת המאסר על תנאי במצטבר וכן שלא לנכות את תקופת מאסרו בתיק האחר.

ב"כ המשיב מתנגדת לקבלת הערעור, מציינת כי העונש שנגזר על המשיב עומד ברף הענישה המקובל בעבירות אלה, כפי שהציגה בפסקי דין בפני בית משפט קמא ובפנינו, בעוד שהמערערת לא הציגה פסקי דין שכאלה.

ב"כ המשיב הפנתה לתסקירים, לראיונות שעבר המשיב לצורך בחינת שילובו בקהילה, כאשר רק לאחר שהוברר מצבו הרפואי שירות המבחן נמנע מהמלצה טיפולית.

עוד נטען כי, במסגרת הטיעונים לעונש המערערת לא ביקשה שלא לנכות את תקופת המאסר שנגזר על המשיב בתיק האחר. לאחר מתן גזר הדין, הוגשה על ידי המערערת בקשה שכותרתה "בקשה לתיקון פסק דין" ובה התבקש בית משפט קמא שלא לנכות את חמשת חודשי המאסר ואולם, נקבע כי אין מדובר בתיקון טעות או השמטה מקרית בפסק הדין אלא בשינוי מהותי ולכן המקום להעלותם הוא בערכאת הערעור.

לאחר ששמענו את הצדדים, עיינו במסמכים ותוך שאנו שמים לנגד עינינו את הכלל כי אין ערכאת הערעור ממצה את הדין עם משיב בשעה שמוגש ערעור על קולת העונש - שוכנענו כי דין הערעור להתקבל באופן חלקי.

אין צורך לחזור על השיקולים לחומרה בעניינו של המשיב, הנובעים מהמעשים עצמם, מכירת סם לסוכן משטרתי סמוי בשתי הזדמנויות שונות וכן מעברו הפלילי הכולל 9 הרשעות קודמות וכן ריצוי מספר מאסרים בכליאה למשך תקופה שאינה קצרה, לרבות בגין עבירות כנגד פקודת הסמים בכלל ועבירות של סחר בסם בפרט.

זאת ועוד, העבירות בוצעו כשעונש מאסר על תנאי בן 8 חודשים תלוי ועומד כנגד המשיב.

יחד עם זאת, לנגד עינינו הנסיבות לקולא שפורטו על ידי ב"כ המשיב וצוינו גם בגזר דינו של בית משפט קמא וכן רף הענישה המקובל בעבירות מסוג זה כשמדובר במכירת סם מסוג קנבוס במשקל שאינו רב. יש בשיקולים אלה כדי להצדיק אי התערבות ערכאת הערעור בהחלטת בית משפט קמא לחפוף חלק מעונש המאסר על תנאי.